לוקס וההמנון ההומרי לאפרודיטה: האם ההכרזה על לידת איניאס השפיעה על ההכרזה על לידת ישו?

בחינת הכרזות הלידה כסצנת-דפוס מאששת את קווי הדמיון בין ההכרזה שנמסרה למרים לזו שנמסרה לאנכיסס. לצד זיקה ספרותית שמשתקפת במבנה הסצנה, עולה זיקה קונספטואלית מהצגת חשיבות הילד כמי שלו מובטחת המלכות ומהצבת ייעודו בליבת ההכרזות. נקודות השקה אלו מניחות את התשתית לדיון בשאלה האם לוקס התוודע להמנון לאפרודיטה בשעה שליקט מסורות הקשורות בלידת ישו.

​

חרף העובדה שהטקסטים חוברו בהפרש של יותר מ-750 שנים, תפוצת ההמנון מאפשרת לגשר על הפער הכרונולוגי. את הסיבה להכרתו בעולם הרומי יש לתלות בתוכן ההכרזה. ראשית, נבואת אפרודיטה מאירה על המקור האלוהי של העם הרומי, ובתקופת אוגוסטוס היא אף עברה פעולת עריכה כדי לספק הצדקה אלוהית להגמוניה הרומית. שנית, ההמנון הוא הטקסט הקדום והמפורט ביותר ששימש את היוליים כדי להתהדר במקורות (origo) שלהם. בחברה שבה סיפורי ייסוד העניקו יוקרה ושבה משפחות ביקשו להפגין את מוצאן, מתקבל על הדעת שהמנון המהלל את אפרודיטה, שבתיווכו של קיסר קיבלה את תואר "האם המייסדת" של היוליים בפרט ושל הרומיים בכלל, היה מוכר היטב.

​

דמויותיהם של ונוס ואיניאס נרתמו לצרכים פוליטיים-תעמולתיים כבר במאה השנייה לפנה"ס, ועל כך יש מגוון רחב של עדויות – החל במקורות ספרותיים, דרך עדויות נומיסמטיות וכלה בממצאים אפיגרפיים וארכאולוגיים שנמצאו גם בפרובינקיות וברחבי האימפריה. אף כי היה זה בעיקר בתקופת קיסר ואוגוסטוס שזיקת היוליים לוונוס ואיניאס מצאה ביטוי במרחב הפוליטי והציבורי, נראה שהייחוס האלוהי המשיך להיחשב מקור לגאווה כל זמן שקיסרי רומא נמנו עם השושלת היוליו-קלאודית.

​

תקופה זו עמדה בסימן של התגבשות המסורות הנוצריות. הייחוס האלוהי של היוליים זכה להתקבלות, ויש להניח שגם לוקס הכיר זאת בשעה שכתב את סיפור חייו של ישו. עם זאת, הניסיון לעמוד על הרקע התרבותי של לוקס חיוני לבחינת היכרותו את ההמנון. אף כי כל פרט בחייו לוט בערפל, מהידע המועט שנמצא בידינו ניתן להסיק שלוקס לא רק חי בחברה שבה התרבות השלטת הייתה יוונית-רומית, אלא שהוא גם השתייך אליה בעצמו, וזהותו התגבשה מתוך התרבות העשירה הזאת. מיומנותו ובקיאותו בשפה היוונית מאפשרות להניח שמדובר באדם מלומד שהכיר את הכתבים שהינם אבני היסוד של המורשת היוונית-רומית. אף שקשה להוכיח שההמנון היה מבין החיבורים שאליהם נחשף לוקס במהלך חינוכו, שכן המקורות השונים לא מונים את ההמנונות ההומריים עם הטקסטים שנלמדו בבתי הספר,[145] אם אכן לוקס פעל ברומא יש להניח כי בכל זאת הייתה לו גישה להמנון. מנגד, אין לשלול גם את האפשרות שההמנון עשה לו כנפיים מחוץ לרומא, במיוחד לאור העובדה שהגנאלוגיה של היוליים מוצאת ביטוי חזותי ברחבי האימפריה.

​

פנייתו של לוקס לקהל לא-יהודי מחזקת את ההנחה שהוא עשה שימוש במסורות מהעולם התרבותי שאליו השתייכו נמעניו. בכך עלה בידו להציג משיח ממוצא אלוהי שלא נופל מגיבורי האפוס ההומרי. אם צודקת טענתי שהוא התבסס על ההמנון, אזי הגיונית הצגת ישו כבבואה של איניאס, האב הקדמון של רומא ואוגוסטוס. בכך הכין לוקס את הקרקע לתיאור הלידה של ישו המשיח, שמעוגנת בצו שיצא מאת הקיסר אוגוסטוס, ולהקבלה בין הקיסר הרומי לישו – מביא השלום והמושיע האמיתי.

​

לאור זאת, ניתן לסכם ולומר שאף כי לידת ישו מושתתת על דגם ספרותי שמופיע בתרבויות שונות, נדמה שלוקס נשאר נאמן למסורת היוונית-רומית שבה היו נטועים שורשיו. למרות מחסור בעדויות חד-משמעיות, הדמיון בין שתי הכרזות הלידה לא משתמע לשתי פנים, ומאפשר לגבש מסקנה שאמנם נחה על השערות – אך נדמה כי הן מבוססות דַּיָּן. המשך שימורו של ההמנון ההומרי בתודעה הרומית, התמצאותו של לוקס בטקסטים ובמסורות השייכות לתרבות שעימה מזוהים הוא וקהל יעדו, והישענותו על מסורות אלו כדי להפנות אל קהלו את הבשורה – כל אלה מתירים להסיק שהאפשרות כי הוא התבסס על ההמנון ההומרי בעצבו את ההכרזה שקיבלה מרים, או לכל הפחות הכיר אותו בנוסח זה או אחר, סבירה בהחלט.

​

מכך ניתן להניח שזיקתה של הנצרות לעולם ההלניסטי-רומי היא חלק אינטגרלי מהתפתחות המסורות הקדומות שהרכיבו את סיפור חייו של ישו. ההשפעות שהיו למורשת זו על התאולוגיה הנוצרית מוצאות ביטוי כבר בשלבים המוקדמים של התגבשות הסיפור הנוצרי, וניתן למקם אותן במחצית השנייה של המאה הראשונה בקירוב – קרי, בתקופת המעבר בין המסורות שבעל פה (שאליהן התייחס לוקס בפתיחת הבשורה) לבשורות הכתובות. בסיכומו של דבר ניכר כי אף שהאמונה המשיחית היא תופעה יהודית שצמחה מתוך המציאות החברתית-פוליטית של המאה הראשונה לסה"נ, עד מהרה התווספו לה רבדים נוספים – אשר התפתחו מהמפגש של מעצבי המסורות הנוצריות עם התרבות היוונית-רומית, ומרצונם להפנות את הבשורה לאוכלוסייה הלא-יהודית.

מראי מקום

* ברצוני להודות מקרב לב למורותיי פרופ' רחל צלניק-אברמוביץ וד"ר רבקה ניר, על שקראו טיוטה של מאמר זה והעירו את הערותיהן, וגם לד"ר פיה האוסקר, שהייתה לי לעזר רב בשלבים האחרונים של כתיבת המאמר.

[1] לדיון בסוגיות המרכזיות שעולות מתוך סיפורי הלידה וספרות מחקר רלוונטית בתחום, ראו:Henry Wansbrough, "The Infancy Stories of the Gospels since Raymond E. Brown," in New Perspectives on the Nativity, ed. Jeremy Corley (London and New York: T. & T. Clark International, 2009), 4–22.‏

[2] הציטוטים מהברית החדשה לקוחים מהמהדורה של החברות המאוחדות לכתבי הקודש (UBS). הציטוטים מההמנון ההומרי לקוחים מתוך: שלמה שפאן ומשה שובה, ההמנונות ההומריים (ירושלים: חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש"ו). יתר התרגומים מן המקורות העתיקים לעברית הם שלי.

[3] יהושע אפרון, ראשית הנצרות ואפוקליפטיקה בתולדות ישראל (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006), 181.

[4] להשוואה בין ההכרזות, ראו: Raymond E. Brown, The Birth of the Messiah: A Commentary of the Infancy Narratives in Matthew and Luke (New York: Doubleday, 1977), 34–35; Edwin D. Freed, The Stories of Jesus' Birth: A Critical Introduction (Sheffield: Academic Press, 2011), 57–59.

[5] Charles H. Talbert, "Miraculous Conceptions and Births in Mediterranean Antiquity," in The Historical Jesus in Context, eds. Amy-Jill Levine, Dale C. Allison, and John Dominic Crossan (Princeton: Princeton University Press, 2006), 81.‏

[6] על הכרזת לידותיהם של ישמעאל, יצחק, שמשון ושמואל כדגם ללידת ישו אצל לוקס, ראו: Joseph A. Fitzmyer, The Gospel According to Luke: I-IX (New York: Doubleday, 1982), 335; Brown, The Birth of the Messiah, 157, 296. על משה כאב-טיפוס בסיפור הלידה אצל מתי, ראו: Roger David Aus, Matthew 1-2 and the Virginal Conception: In Light of Palestinian and Hellenistic Judaic Traditions on the Birth of Israel's First Redeemer, Moses (Lanham: University Press of America, 2004).

[7] לוקס א 5–25.

[8] ראו, למשל: Dennis R. MacDonald, Luke and Vergil: Imitations of Classical Greek Literature (Lanham: Rowman & Littlefield, 2014), 135–136; Michael Kochenash, "'Adam, Son of God' (Luke 3.38): Another Jesus–Augustus Parallel in Luke's Gospel," NTS 64, no. 3 (2018): 312–313.

[9] Otto Rank, The Myth of the Birth of the Hero: A Psychological Exploration of Myth, trans. G. C. Richter, and E. J. Lieberman (Maryland: John Hopkins University Press, 2004), 47. על מחזור חייו של הגיבור, ראו בקצרה: Natalie M. Underberg, "The Hero Cycle: Various Motifs in A," in Archetypes and Motifs in Folklore and Literature, eds. Jane Garry, and Hasan El-Shamy (London and New York: Routledge, 2017), 10–16.‏

[10] מבין החוקרים הבולטים שעמדו על הקרבה בין מיתוסים וגיבורים מתרבויות שונות, ניתן לציין את הבאים:FitzRoy Richard Somerset Raglan, The Hero: A Study in Tradition, Myth and Drama (1936; reis., New York: Dover Publications, 2003); Joseph Campbell, The Hero with a Thousand Faces, 2nd ed. (Princeton: Princeton University Press, 1968); David Adams Leeming, Mythology: The Voyage of the Hero, 3rd ed. (New York: Oxford University Press, 1998). על דפוס הגיבור במקרא ראו, למשל: Susan Niditch, A Prelude to Biblical Folklore: Underdogs and Tricksters (Urbana, IL: University of Illinois Press, 2000); Rachel Havrelock, "The Myth of Birthing the Hero: Heroic Barrenness in the Hebrew Bible," BibInt 16, no. 2 (2008): 154–178.

[11] Walter Arend, Die Typischen Scenen bei Homer (Berlin: Weidman, 1933). מבין הסצנות שהוא מזכיר ניתן לציין את סצנות הקרבת הקורבן והסעודה, המסע בים והתחמשות הגיבור.

[12] ג'ורג' סברן, ויפגע המקום: הסיפור התיאופני במקרא (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2010), 22.

[13] Robert Alter, "Biblical Type-Scenes and the Uses of Convention," CI 5, no. 2 (1978): 359.‏ נוסף על סצנת הלידה אלטר התייחס לסצנות-דפוס נוספות, כגון פגישת הגיבור עם רעייתו לעתיד ליד הבאר וצוואתו של הגיבור על ערש דווי.

[14] Robert Alter, "How Convention Helps Us Read: The Case of the Bible's Annunciation Type-Scene," Proof 3, no. 2 (1983): 118–119. "ביקורת הצורה" היא אסכולה בחקר המקרא המדגישה את היסוד הצורני והמבני של הטקסט, אשר פותחה בראשית המאה העשרים על ידי הרמן גונקל (Gunkel). האסכולה קנתה לה אחיזה בקרב חוקרים רבים, אולם בעשורים האחרונים הופנו חצי ביקורת נגד המגבלות המתודולוגיות שהיא מערימה לפני חוקרים. על תרומתו של גונקל לחקר המקרא, ראו: James Muilenburg, "Form Criticism and Beyond," JBL 88, no. 1 (1969): 1–4. על הביקורות השונות‏ שהעלו מבקריה של האסכולה, ראו: Rolf Knierim, "Old Testament Form Criticism Reconsidered," Int 27, no. 4 (1973): 435–468; Adele Berlin, Poetics and Interpretation of Biblical Narrative (Sheffield: Almond Press, 1983), 122–129. על המינוח "סוגה ספרותית" בזיקה לביקורת הצורה והבעייתיות הטמונה בו, ראו: Joe Foley, "Form Criticism and Genre Theory," Language and Literature 4, no. 3 (1995): 173–191.

[15] Joseph L. Mihelic, "The Influence of Form Criticism on the Study of the Old Testament," JBR 19, no. 3 (1951): 121; Alter, "Biblical Type-Scenes," 355; Muilenburg, "Form Criticism," 3.‏ לפי תפיסת האסכולה, סוגות ספרותיות נועדו למלא תפקיד עבור הקהילה, וכל סוגה ממלאת תפקיד שונה.

[16] Alter, "How Convention Helps Us Read," 118.

[17] Ibid, 119–120. ראו, למשל, את ההכרזות על לידת יצחק (בראשית יז 15–22; יח 9–15) ואת ההתייחסות ללידה (בראשית כא 1–2).

[18] כך למשל, אוריאל סימון עמד על הקושי שמקדים את הלידה, מתן ההכרזה, ייעוד הילד, נס הלידה ומתן שם. ראו: אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי נביאים (ירושלים: מוסד ביאליק, 1997), 45–42. לדיון ממצה של המאפיינים השונים של סצנת ההכרזה המקראית שהציעו חוקרים, ראו: Timothy D. Finlay, The Birth Report Genre in the Hebrew Bible (Tübingen: Mohr Siebeck, 2005), 85–161.‏

[19] Brown, The Birth of the Messiah, 156.

[20] לוקס א 28; ההמנון ההומרי לאפרודיטה, 192.

[21] לוקס א 30; ההמנון ההומרי לאפרודיטה, 193.

[22] לוקס א 30; ההמנון ההומרי לאפרודיטה, 195.

[23] לוקס א 32–33; ההמנון ההומרי לאפרודיטה, 196–197.

[24] ההמנון ההומרי לאפרודיטה, 198–199.

[25] לוקס א 35.

[26] Andrew Faulkner, The Homeric Hymn to Aphrodite: Introduction, Text, and Commentary (Oxford; New York: Oxford University Press, 2008), 259.

[27] ההמנון ההומרי לאפרודיטה, 202–238. גנימדס וטיתונוס נמנים עם בית המלוכה הטרויאני. הקשר המשפחתי שלהם לאנכיסס מנוסח בגנאלוגיה שמציג הומרוס. ראו: Hom. Il. 20. 215–241.

[28] לוקס א 38; ההמנון ההומרי לאפרודיטה, 291.

[29] חיקוי זה בא לידי ביטוי באימוצם של מונחים ודפוסי לשון המופיעים באודיסאה ובאיליאדה. על ההקבלות המילוליות בין ההמנון לשירת הומרוס, ראו:S. Douglas Olson, The "Homeric Hymn to Aphrodite" and Related Texts: Text, Translation and Commentary (Berlin: de Gruyter, 2012), 17–20. ההמנון לאפרודיטה נכתב בדיאלקט ההומרי המאפיין את השירה האפית של המאה השמינית לפנה"ס, ואילו הבשורה על פי לוקס כתובה ביוונית קוינה, שהתפתחה בתקופה ההלניסטית. על כך יש להוסיף שההמנון הוא יצירה שירית הכתובה במשקל ההקסמטר דאקטילי, כך שהצורך להיצמד למשקל מכתיב את האופן שבו המשורר משתמש בשפה, ולעיתים אף מאלצו "לשנות" אותה. ראו: M. W. Haslam, "Homeric Words and Homeric Metre: Two Doublets Examined (λείβω/εϊβω, γαΐα/αία)," Glotta 54 (1976): 201–203‏. כמחבר פרוזה, לוקס היה משוחרר מהכללים הנוקשים החלים על המשורר.

[30] Mark L. Strauss, The Davidic Messiah in Luke-Acts: The Promise and Its Fulfillment in Lukan Christology (Sheffield: Sheffield Academic Press, 1995), 88–90.‏ לוקס ניסח הבטחה זו על דברי אלוהים. ראו: שמואל ב ז 12–16; תהילים פט 27–30, 36.

[31] כפי שעמד על כך בראון, אין שום מקבילה או תקדים במקורות שהיו נגישים לנוצרים במאה הראשונה שעליהם הם היו יכולים לבסס התעברות מסוג זה, כלומר ללא אקט מיני. ראו: Raymond E. Brown, The virginal Conception and Bodily Resurrection of Jesus (New York: Paulist Press, 1973), 62.‏

[32] Robert A. Stein, Luke: An Exegetical and Theological Exposition of Holy Scripture (Nashville, TN: Broadman Press, 1993), 82; Fitzmyer, The Gospel According to Luke, 351.

[33] על סיפורי לידה של גיבורים מיתיים, כמו גם דמויות היסטוריות בעולם היווני-רומי שטענו למוצא אלוהי, ראו:Robert Parker, "Θεῶν Φίλτρα: Sexual Union between Gods and Mortals," in Conceptualising Divine Unions in the Greek and Near Eastern Worlds, ed. Eleni Pachoumi (Leiden and Boston: Brill, 2021), 148–167.‏ יש לציין שמפגשים מיניים בין אלות לבני תמותה נפוצים פחות בספרות היוונית, וזאת בשל התפיסה הרווחת לפיה האישה כפופה לגבר. משום כך, מפגש שיוזמת אלה עשוי לערער את הסדר המכתיב את נחיתות האישה וכניעותה בחברה הפטריארכלית. ראו: Emily Kearns, "The Gods in the Homeric Epics," in The Cambridge Companion to Homer, ed. Robert Fowler (Cambridge: Cambridge University Press, 2004), 65–66. על האופן שבו בעל ההמנון לאפרודיטה התמודד עם זה, ראו: Seth L. Schein, Homeric Epic and Its Reception: Interpretive Essays (Oxford: Oxford University Press, 2016), 64–65.‏

[34] טענה זו זוכה לאישוש כאשר משווים בין ההכרזה על לידת יוחנן להכרזה על לידת ישו, שבה מדגיש לוקס את עליונותו של ישו על יוחנן המטביל. ראו: Luke Timothy Johnson, The Gospel of Luke (Collegeville: Liturgical Press, 1991), 38–39; Karl A. Kuhn, "The Point of the Step-Parallelism in Luke 1–2," NTS 47, no. 1 (2001): 38–49.

[35] בהקשר היהודי הכוונה למערכת יחסים פורמלית של "אימוץ" ולאו דווקא לקשר אבהי-ביולוגי. ראו למשל: שמות ד 22; שמואל ב ז 14; תהילים ב 7; הושע יא 1. על התואר "בן האלוהים", ראו: Fitzmyer, The Gospel According to Luke, 205–208.

[36] Kuhn, "The Point of the Step-Parallelism," 47.

[37] François Bovon, Luke 1: A commentary on the Gospel of Luke 1: 1–9: 50, trans. Christine M. Thomas (Augsburg Fortress Publishers, 2002), 44.

[38] MacDonald, Luke and Vergil, 137. אצל מתי, לעומת זאת, הדגש הוא על תפקידו של ישו כמושיע: "הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם" (מתי א 21).

[39] Nicholas Richardson, Three Homeric Hymns: To Apollo, Hermes, and Aphrodite (Cambridge: Cambridge University Press, 2018), 30. על תיארוך ההמנון, ראו: Faulkner, The Homeric Hymn to Aphrodite, 47–49.

[40] Hom. Il. 2. 820–821. מוצאו של איניאס מוזכר גם אצל הסיודוס. ראו: Hes. Theog. 1008–1010. להלן נוסח הנבואה שמסר פוסידון, המבטיחה את המשך קיומה של שושלת בית איניאס: "איניאס האיתן ימשול עתה על טרויה, וכן גם בני בניו אשר ייוולדו לו לדורי דורות" (Hom. Il. 20. 307–308).

[41] Cora Angier Sowa, Traditional Themes and the Homeric Hymns (Wauconda, IL: Bolchazy-Carducci Publishers, 1984), 66.‏ היו חוקרים שגרסו שהספר העשרים של האילידאה וההמנון ההומרי לאפרודיטה נכתבו עבור בני אצולה ששלטו בטרויה וטענו למוצא מאיניאס. ראו דיון אצל: Peter M. Smith, "Aineiadai as Patrons of Iliad XX and the Homeric Hymn to Aphrodite," HSCP 85 (1981): 17–58.‏

[42] עדויות אחדות מלמדות שכבר בתקופה ההלניסטית משוררים הכירו את ההמנונות ההומריים. ראו: Faulkner, The Homeric Hymn to Aphrodite, 50–51. הדים להמנון לאפרודיטה בספרות הרומית ניתן למצוא, למשל, במטמורפוזות של אובידיוס, באינאיס של ורגיליוס ובדיאלוגים הסאטיריים של לוקיאנוס. על אובידיוס וההמנונות ההומריים, ראו: Alison Keith, "The Homeric Hymn to Aphrodite in Ovid and Augustan Literature," in The Reception of the Homeric Hymns, eds. Andrew Faulkner, Athanassios Vergados, and Andreas Schwab (Oxford: Oxford University Press, 2016), 109–126.‏ על ורגיליוס וההמנונות ההומריים, ראו:S. J. Harrison, Generic Enrichment in Vergil and Horace (Oxford and New York: Oxford University Press, 2007), 226–229; S. Douglas Olson, "Immortal Encounters: 'Aeneid' 1 and the 'Homeric Hymn to Aphrodite'," Vergilius (1959) 57 (2011): 55–61. על לוקיאנוס וההמנונות ההומריים, ראו: Polyxeni Strolonga, "The Homeric Hymns Turn into Dialogues: Lucian’s Dialogues of the Gods," in The Reception of the Homeric Hymns, eds. Andrew Faulkner, Athanassios Vergados, and Andreas Schwab (Oxford: Oxford University Press, 2016), 152–153.

[43] Alessandro Barchiesi, "Venus' Masterplot: Ovid and the Homeric Hymns," in Ovidian Transformations: Essays on Ovid's Metamorphoses and Its Reception, eds. Philip Hardie, Alessandro Barchiesi, and Stephen Hinds (Cambridge: Cambridge Philosophical Society, 1999), 123.

[44] על היחס בין שתי הנבואות, ראו: A. Hoekstra, The Sub-Epic Stage of the Formulaic Tradition: Studies in the Homeric Hymns to Apollo, to Aphrodite and to Demeter (Amsterdam and London: North-Holland Publishing Company, 1970), 39–40.

[45] Sergio Casali, "The Development of the Aeneas Legend," in A Companion to Vergil's Aeneid and its Traditions, eds. Joseph Farrell, and Michael C. J. Putnam (Hoboken: Wiley-Blackwell, 2010), 41.

[46] הסכוליה להומרוס אף קושרים את הנבואה לספרי הסיבילה, שבאמצעותם נחשף הומרוס לעתידה של רומא. ראו:Malcolm Heath, "Was Homer a Roman?" PLLS 10 (1998): 38.

[47] Paola Ascheri, "The Greek Origins of the Romans and the Roman Origins of Homer in the Homeric Scholia and in POxy. 3710," in From Scholars to Scholia: Chapters in the History of Ancient Greek Scholarship, eds. Franco Montanari, and Lara Pagani (Berlin, New York: de Gruyte, 2011), 76–77. ההבטחה לאימפריה חסרת גבולות מופיעה גם בדברי הנחמה שמוסר יופיטר בנאומו לוונוס. ראו: Verg. Aen. 1. 279.

[48] Strab. 13. 1.53.

[49] Verg. Aen. 3. 97–98.

[50] Karl Galinsky, Aeneas, Sicily, and Rome (Princeton: Princeton University Press, 1969), 27–28.

[51] המסורת הקושרת את איניאס עם ייסוד רומא, ושאליה מתייחס גם דיוניסוס מהליקרנסוס (Dion. Hal. 1. 72.2), הייתה קיימת כבר במאה החמישית לפנה"ס. עוד על איניאס כמייסד רומא, ראו: Friedrich Solmsen, "Aeneas Founded Rome with Odysseus," HSCP 90 (1986): 93–110. נוסף לרומא, מסורות שונות מייחסות לו ייסוד ערים נוספות. ראו:Israel Kamudzandu, Abraham as a Spiritual Ancestor: A Postcolonial Zimbabwean Reading of Romans 4 (Leiden: Brill, 2010), 49–50. על איניאס כמייסד של לאטיום, ראו: Timothy J. Cornell, "Aeneas and the Twins: The Development of the Roman Foundation Legend," CCJ 21 (1975): 13–14.

[52] Kamudzandu, Abraham as a Spiritual Ancestor, 66.

[53]. Lucr. 1. 1–2; Verg. Aen. 8. 648; Ov. Met. 15. 682

[54] Jane DeRose Evans, The Art of Persuasion: Political Propaganda from Aeneas to Brutus (Ann Arbor: University of Michigan Press, 1992), 42–43.

[55] לייצוגים חזותיים של התעמולה, כפי שהם באים לידי ביטוי במבנים המעטרים את הפורום של אוגוסטוס, ראו:Paul Zanker, Forum Augustum: das Bildprogramm (Tübingen: Ernst Wasmuth Verlag, 1968).

[56] ראו, למשל: Verg. Aen. 1. 257–259; 6. 756–886.

[57] Karl A.E. Enenkel, "Epic Prophecy as Imperial Propaganda? Jupiter's First Speech in Virgil's Aeneid," in The Manipulative Mode: Political Propaganda in Antiquity. A Collection of Case Studies, eds. Karl A. E. Enenkel and Ilja Leonard Pfeijffer (Leiden: Brill, 2005), 186.

[58] Kimberly K. Bell, "'Translatio' and the Constructs of a Roman Nation in Virgil's 'Aeneid'," RMMLA 62, no. 1 (2008): 20.‏

[59] Hor. Sat. 2. 5.62–64.

[60] על העתקת פולחנה של ונוס לרומא והגורמים שהובילו לכך, ראו: Eric M. Orlin, Temples, Religion and Politics in the Roman Republic (Leiden and Boston: Brill, 1996), 97–105.

[61] Jenny Wallensten, "Interactive Aphrodite: Greek Responses to the Idea of Aphrodite as Ancestress of the Romans," in Brill’s Companion to Aphrodite, eds. Amy C. Smith, and Sadie Pickup (Leiden and Boston: Brill, 2010), 275–276.

[62] Evans, The Art of Persuasion, 28; Stefan Weinstock, Divus Julius (Oxford: Clarendon Press, 1971), 17. על השימוש בוונוס בקרב היוליים טרם פועלו של קיסר, ראו:Gary D. Farney, "The Trojan Genealogy of the Iulii before Caesar the Dictator," AHB 27 (2013): 49–54.

[63] על כך מעידים התארים felix ("מאושר") ו-Epaphroditos ("אהוב על ונוס") שהוסיף לשמו. ראו:Mary Beard, "Religion," in The Cambridge Ancient History, eds. J. A. Crook, Andrew Lintott, and Elizabeth Rawson (Cambridge: Cambridge University Press, 1994), 753. כמו כן, מטבעות שהטביע לאחר ניצחונותיו במזרח מאששים שהוא תלה את הצלחותיו בסיוע שהעניקה לו האלה. ראו: Torry J. Luce, "Political Propaganda on Roman Republican Coins: Circa 92–82 BC," AJA 72, no. 1 (1968): 27.‏ על כך יש להוסיף שהוא ייסד קולוניה בשנת 80 לפנה"ס על שמה בפומפיי (Veneria Cornelia Pompeii), שבה פולחנה היה לפולחן רשמי שאף התפשט ברחבי איטליה והקולוניות. ראו: Weinstock, Divus Julius, 90. לטענה לפיה סולה לא הביא להפצת פולחנה של ונוס מחוץ לרומא, ראו: James Rives, "Venus Genetrix Outside Rome," Phoenix 48, no. 4 (1994): 295–300. עוד על ונוס בתעמולה של סולה, ראו: Edwin S. Ramage, "Sulla's Propaganda," Klio 73 no. 73 (1991): 101–105.‏

[64] Cass. Dio. 43. 43.3.

[65] Darja Šterbenc Erker, "Doubting Deification of a Mortal in Rome: The Case of Julius Caesar," Archiv Für Religionsgeschichte 23, no. 1 (2022): 140, 142.

[66] Suet. Iul. 6. 1.

[67] Weinstock, Divus Julius, 82, 84–88.

[68]Silver denarius coin of Julius Caesar. © The Trustees of the British Museum

[69] Zanker, Forum Augustum, 18. לטענה נגדית לפיה קרנה של ונוס ירד בתקופת אוגוסטוס, ראו: Weinstock, Divus Julius, 90.

[70] למעשה, כבר לוקרטיוס (Lucr. 1. 1-2) כינה את ונוס בפתיחת ספרו על טבע היקום Aeneadum genetrix, "מייסדת הרומאים".

[71] ראו, למשל, את הגנאלוגיה שמספק אובידיוס: Ovi. Fast. 4. 22–132.

[72] Enenkel, "Epic Prophecy as Imperial Propaganda?" 187.

[73] Plin. HN. 35. 91. הכוונה לציור של אפלס (Apelles), אומן יווני מהמאה הרביעית לפנה"ס.

[74] על זיהויה של הדמות עם האלה ונוס, ולא עם אלות אחרות שהוצעו על ידי חוקרים, ראו:Anne Booth, "Venus on the Ara Pacis," Latomus 25, no. 4 (1966): 873–79; M. K. Thornton, "Augustan Genealogy and the 'Ara Pacis'," Latomus 42, no. 3 (1983): 619–628.‏ חוקרים אלו ואחרים התומכים בזיהוי מדגישים את המקום החשוב שיש לגנאלוגיה האלוהית בתעמולה של אוגוסטוס. לתיאור כללי של המזבח והמסרים שהוא מבקש להעביר לצופה הרומי, ראו: Kathleen Lamp, "The Ara Pacis Augustae: Visual Rhetoric in Augustus' Principate," RSQ 39, no. 1 (2009): 1–24.

[75] על המקדש והממצאים הארכאולוגיים, ראו בהרחבה: Roland R. R. Smith, "The Imperial Reliefs from the Sebasteion at Aphrodisias," JRS 77 (1987): 88–138.‏ עוד על ייצוגים חזותיים של ונוס בעולם הרומי, ראו: Rachel Kousser, "Augustan Aphrodites: The Allure of Greek Art in Roman Visual Culture," in Brill’s Companion to Aphrodite, eds. Amy C. Smith, and Sadie Pickup (Leiden; Boston: Brill, 2010), 285–306.

[76] Naoíse Mac Sweeney, ed., Foundation Myths in Ancient Societies: Dialogues and Discourses (Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2015), 1.‏

[77] ראו דיון אצל:Timothy Peter Wiseman, "Legendary Genealogies in Late-Republican Rome," G&R 21, no. 2 (1974): 153–164.‏

[78] יש להניח שהיו טקסטים נוספים שהוקדשו למיתוס של אפרודיטה ואנכיסס ולא שרדו, וכי הללו השפיעו גם על עיצוב התעמולה של קיסר ואוגוסטוס.

[79] Olson, "Immortal Encounters," 61.

[80] על יהדות התקופה, ראו: Jacob Neusner, William Scott Green, and Ernest S. Frerichs, eds., Judaisms and their Messiahs at the Turn of the Christian Era (Cambridge: Cambridge University Press, 1987).‏

[81] כדוגמה ניתן לציין את הגמנסיון בירושלים שבנה יאסון (מקבים א ד 14) והתאטרון שהקים הורדוס (Joseph. AJ. 15. 341). עוד על סממני ההתייוונות בארץ ישראל, ראו:John J. Collins, Jewish Cult and Hellenistic Culture: Essays on the Jewish Encounter with Hellenism and Roman Rule (Leiden: Brill, 2005), 21–43.‏

[82] James S. McLaren, "Jews and the Imperial Cult: From Augustus to Domitian," JSNT 27, no. 3 (2005): 276.‏

[83] Luke Timothy Johnson, Among the Gentiles: Greco-Roman Religion and Christianity (New Haven and London: Yale University Press, 2009), 131; David A. DeSilva, An introduction to the New Testament: Contexts, Methods & Ministry Formation, 2nd ed. (Westmont: InterVarsity Press, 2018), 9‏.

[84] על הרקע החברתי-פוליטי שהוביל להופעתה וצמיחתה של הנצרות נכתבו מחקרים רבים. ראו, למשל: James D. G. Dunn, "Prophetic Movements and Zealots," in The World of the New Testament: Cultural, Social, and Historical Contexts, eds. Joel B. Green Lee, and Martin McDonald (Grand Rapids: Baker Academic, 2013), 242–251; Richard A. Horsley, "Popular Messianic Movements around the Time of Jesus," CBQ 46, no. 3 (1984): 471–495; DeSilva, An introduction to the New Testament, 9–26.‏‏

[85] לסקירה של האירועים שהובילו לנפילת בית חשמונאי, ראו: Tessa Rajak, "The Jews Under Hasmonean Rule," in The Cambridge Ancient History, volume 9: The Last Age of the Roman Republic, eds. J. A. Crook, Andrew Lintott and Elizabeth Rawson (Cambridge: Cambridge University Press, 1994), 274–309.

[86] Joseph. BJ. 1.284. מתוקף כך היה כפוף הורדוס לרצונותיה וגחמותיה של האימפריה הרומית.

[87] המקור העיקרי שממנו אנו למדים על תקופת שלטונו של הורדוס הינו יוספוס. על אכזריותו של הורדוס, כפי שהיא מוצגת בכתביו, ראו בהרחבה: Jan Willem Van Henten, "Constructing Herod as a Tyrant: Assessing Josephus’ Parallel Passages," in Flavius Josephus: Interpretation and History, eds. Jack Pastor, Pnina Stern, and Menahem Mor (Leiden and Boston: Brill, 2011), 193–216. על הורדוס ואימוצו מנהגים המזוהים עם התרבות היוונית-רומית, ראו:Gideon Fuks, "Josephus on Herod's Attitude Towards Jewish Religion: The Darker Side," JJS 53, no. 2 (2002): 238–245.‏

[88] David C. Sim, "How Many Jews Became Christians in the First Century? The Failure of the Christian Mission to the Jews," HvTSt 61, no. 1-2 (2005): 431.

[89] Eckhard J. Schnabel," Jewish Opposition to Christians in Asia Minor in the First Century," BBR 18, no. 2 (2008): 262–263.‏

[90] אל הרומים יא 13. על הפצת הנצרות בשנים הראשונות לאחר מותו של ישו, ראו: Christoph Stenschke, "Mission in the Book of Acts: Mission of the Church," Scriptura 103, no. 1 (2010): 66–78.‏ יש לציין שבעוד שהמיסיון לגויים החל טרם פועלו של פאולוס, היה זה הוא שסיפק הצדקות תאולוגיות לפעילות בקרב הנוכרים והגדיר את החובות, הדרישות והתנאים המאפשרים את צירופם לחיק הכנסייה. ראו: David G. Horrell, An Introduction to the Study of Paul, 3rd ed. (London, New Delhi, New York and Sydney: Bloomsbury Publishing, 2015), 26.‏ על הוויכוחים שהתעוררו בכנסייה הקדומה בקשר לצירופם של הגויים לעדה הנוצרית, ראו: Joshua D. Garroway, "The Pharisee Heresy: Circumcision for Gentiles in the Acts of the Apostles," NTS 60, no. 1 (2014): 20–36.‏

[91] הראשונה אל הקורינתיים טו 3–4.

[92] פרט לצליבת ישו ותחייתו, האירוע היחיד שאותו מזכיר פאולוס הקשור בחייו הינו הסעודה שקיים בטרם הוסגר. ראו: הראשונה אל הקורינתיים יא 23–26.

[93] Brown, The Birth of the Messiah, 28.

[94] DeSilva, An introduction to the New Testament, 121–122. לטענה לפיה השימוש במונח "רבים" הינו אמצעי רטורי, וכי הוא אינו מעיד על כך שהיו בנמצא אנשים רבים שהעלו על כתב חיבורים על ישו, ראו: Joel B. Green, The Gospel of Luke (The New International Commentary on the New Testament) (Grand Rapids: William B. Eerdmans Publishing Company, 1997), 37–38.

[95] Bovon, Luke 1, 6. על היווצרות הבשורות וסקירה של ספרות מחקר רלוונטית, ראו: Kelly R. Iverson, "Orality and the Gospels: A Survey of Recent Research," CBR 8, no. 1 (2009): 71–106.

[96] על הקושי בהתחקות אחר המקורות הנוגעים למסורת של ישו, ראו בקצרה: Schuyle Brown, The Origins of Christianity: A Historical Introduction to the New Testament, rev. ed. (Oxford: Oxford University Press, 1993), 36–41.

[97] ראו בקצרה: Brown, The Birth of the Messiah, 26–28.

[98] לכך התייחס בין היתר אלן דונדס (Dundes), שמתח ביקורת על השימוש השרירותי שעושים חוקרי מקרא בדפוס הגיבור בחיפושם אחר מקבילות יהודיות לסיפורו של ישו, תוך התעלמות ממקבילות של גיבורים הודו-אירופיים וגיבורים שמיים. ראו: Alan Dundes, Interpreting Folklore (Bloomington: Indiana University Press, 1980), 223–241.

[99] ראו: Matteo Crimella, "The Infancy Canticles in Luke," WPT 30, no. 2 (2022): 12–17. עוד על השימוש שעשה לוקס במקרא, ראו: Freed, The Stories of Jesus' Birth, 87–90.

[100] Geza Vermes, Jesus the Jew: A Historian's Reading of the Gospels (Minneapolis, MN: Fortress Press, 1981), 42; E. P. Sanders and M. L. Davies, Studying the Synoptic Gospels (London: SCM Press, 1989), 43.

[101] Fitzmyer, The Gospel According to Luke, 35–37. דמותו של לוקס מוזכרת שלוש פעמים בברית החדשה: אל פילמון א 24; אל הקולוסים ד 14; השנייה אל טימותיאוס ד 11. המקור הראשון שקושר אותו עם מחבר הבשורה הוא "הקאנון המורטורי", המתוארך לאמצע המאה השנייה. לטקסט המלא ותרגומו, ראו: Clare K. Rothschild, The Muratorian Fragment: Text, Translation, Commentary (Tübingen: Mohr Siebeck, 2022), 26–41.‏ חוקרים אחדים עומדים על כך שגם מתוך הבשורה ניתן להסיק שלוקס הוא רופא, בשל השפה שהוא משתמש והעניין שגילה בנסי ריפוי. ראו: Stein, Luke, 20.

[102] James R. Edwards, The Gospel According to Luke (Grand Rapids: William B. Eerdmans Publishing, 2015), 12.

[103] לחוקרים המצדדים ברומא כמקום שבו חיבור לוקס את הבשורה, ראו: Barbara Shellard, New Light on Luke: Its Purpose, Sources and Literary Context (London and New York: Sheffield Academic Press, 2002), 34; Allison A. Trites, and William J. Larkin Luke, Acts (Carol Stream, IL: Tyndale House Publishers, 2006), 7‏. לחוקרים הרואים באנטיוכיה את המקום שבו חיבר לוקס את הבשורה, ראו: ‏Fitzmyer, The Gospel According to Luke, 42; Raymond E. Brown, An introduction to the New Testament, abridged ed. (London: Yale University Press, 2015), 76; Edwards, The Gospel According to Luke, 12.

[104] על הספריות ברומא, ראו בקצרה: Monica Berti, "Greek and Roman Libraries in the Hellenistic Age," in The Dead Sea Scrolls at Qumran and the Concept of a Library, eds. Sidnie White Crawford, and Cecilia Wassen (Leiden and Boston: Brill, 2016), 51–53. על יחסם המורכב של הרומאים לתרבות היוונית, ראו: Robin Waterfield, Taken at the Flood: The Roman Conquest of Greece (New York: Oxford University Press, 2014), 206–213.‏

[105] Shellard, New Light on Luke, 34.

[106] Kathryn Stevens, Between Greece and Babylonia: Hellenistic Intellectual History in Cross-Cultural Perspective (Cambridge: Cambridge University Press, 2019), 164.

[107] על אנטיוכיה בתקופת קיסר ואוגוסטוס, ראו:Glanville Downey, Ancient Antioch (Princeton: Princeton University Press, 1962), 75–82.

[108] Larry Kreitzer, "Apotheosis of the Roman Emperor," BA 53, no. 4 (1990): 213.

[109] על כך ניתן ללמוד מכתובת שהוקדשה לאוגוסטוס ובני ביתו. ראו: Lucinda Dirven, "The Imperial Cult in the Cities of the Decapolis, Caesarea Maritima and Palmyra: A Note on the Development of Imperial Cults in the Roman Near East," Aram 23, no. 23 (2011): 146–147.‏

[110] Delbert Burkett, An Introduction to the New Testament and the Origins of Christianity (Cambridge: Cambridge University Press, 2019), 196.‏ תיארוך זה נובע מהעובדה שלוקס מתייחס לחורבן המקדש (לוקס יט 41–44; כא 21–24). לגורמים נוספים שהביאו חוקרים לטעון זאת, ולתאריכים נוספים שהוצעו במחקר, ראו דיון אצל: Fitzmyer, The Gospel According to Luke, 53–57; Stein, Luke, 24–26.

[111] ראו דיון אצל: Gerd Lüdemann, "Acts of Impropriety: The Imbalance of History and Theology in Luke-Acts," TJT 24, no. 1 (2008): 68–80.‏ לביקורת על גרד לודמן (Lüdemann), שטען שלוקס "זייף" היסטוריה באמצעות מיזוג של עובדות היסטוריות עם אירועים פלאיים, ראו: Joel B. Green, "Rethinking" History" for Theological Interpretation," JTI  5, no. 2 (2011): 164–165.‏ כפי שג'ואל ב. גרין (Green) עמד על כך בהתייחסו לאירועים המוצגים בברית החדשה, אף כי העלילה היא תאולוגית ונועדה לשרת אג'נדה זו או אחרת, היא מהווה ייצוג של אירועים היסטוריים. ראו: Ibid, 172.

[112]Scott Cunningham, Through Many Tribulations: The Theology of Persecution in Luke-Acts (Sheffield: Sheffield Academic Press, 1997), 334.‏

[113] קו פרשת המים במערכת היחסים הינו נידוים של היהודים את הנוצרים מבתי הכנסת בתקופתו של לוקס. ראו:Fitzmyer, The Gospel According to Luke, 635. על העדויות השונות לנידויה של העדה הנוצרית מבתי הכנסת, ראו בקצרה:Philip Francis Esler, Community and Gospel in Luke-Acts: The Social and Political Motivations of Lucan Theology (Cambridge: Cambridge University Press, 1989), 55–58. על מעשי השליחים והדיון המחקרי בנוגע להיפרדותה של הנצרות מהיהדות, ראו סקירה אצל: Jason F. Moraff, "Recent Trends in the Study of Jews and Judaism in Luke-Acts," CBR 19, no. 1 (2020): 64–87.‏

[114] Johnson, Among the Gentiles, 27. ההשפעות האפשריות שספגה הנצרות מדתות מסתורין העסיקו חוקרים רבים כבר במאה התשע-עשרה. לדיון נרחב וממצה בנושא, ראו:Devon H. Wiens, "Mystery Concepts in Primitive Christianity and Its Environment," in Aufstieg und Niedergang der römischen Welt, II.23.2, eds. Hildegard Temporini, and Wolfgang Haase (Berlin, New York: de Gruyte, 1980), 1248–1284.‏

[115] Johnson, Among the Gentiles, 133.

[116] רבקה ניר, הנצרות הקדומה: שלוש המאות הראשונות (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2009), 53.

[117] P. M. Casey, "In Which Language Did Jesus Teach?" ExpTim 108, no. 11 (1997): 326–328.

[118] לדיון מפורט על קהל היעד של לוקס, ראו: Shellard, New Light on Luke, 37–55. 

[119] John T. Carroll, Luke: A Commentary (Louisville: Presbyterian Publishing Corporation, 2012), 4.

[120] Fitzmyer, The Gospel According to Luke, 58. על חוסר הבנתו של לוקס מנהגי פולחן יהודיים, ראו: Brown, The Birth of the Messiah, 447–449.

[121] Stein, Luke, 26–27.

[122] ראו הערה 8.

[123] על כך מעידה רשימה של ספרות חינוכית שעליה ממליץ קווינטיליאנוס, מחנך ורטוריקן רומי מהמאה הראשונה לסה"נ. ראו: Quint. Inst. 1. 8.5–12. הרשימה כוללת, בין היתר, את הומרוס, הסיודוס, טרגדיות ומשוררים ליריים. רשימה דומה, שלא שרדה וככל הנראה השפיעה על גישתו של קווינטיליאנוס, היא זו שהציע דיוניסוס מהליקרנסוס וכוללת היסטוריונים כגון קסנופון, תוקידידס, נואמים ועוד. ראו: Germaine Aujac, ed., Denys d’Halicarnasse: Opuscules rhétoriques. Tome V: L’imitation (fragments, épitomé) – Première lettre à Ammée – Lettre à Pompée Géminos – Dinarque (Paris: Les belles lettres, 2002), 25–40.‏

[124] על היוונית של לוקס בהשוואה ליתר החיבורים המרכיבים את הברית החדשה, וזיקתה ליוונית האטית, ראו בהרחבה:Henry J. Cadbury, The Style and Literary Method of Luke (Cambridge: Harvard University Press, 1920; New York: Kraus Reprint Company, 1969), 1–39.

[125]Leon L. Morris, Luke: An Introduction and Commentary, rev. ed. (Grand Rapids: William B. Eerdmans Publishing, 1988), 29.

[126] על לוקס וההיסטוריוגרפיה היוונית, ראו: Sean A. Adams, "Luke’s Preface and Its Relationship to Greek Historiography: A Response to Loveday Alexander," JGRChJ 3 (2006): 177–191. השפעות אלו ניכרות בפתיחת הבשורה (לוקס א 1–4), שבה מציג לוקס את העקרונות המנחים אותו: דיוק, מחקר ואמת. ראו: Shellard, New Light on Luke, 19. על השפעותיה של הרטוריקה היוונית, שבאה לידי ביטוי בנאומי התוכחה ששילב בחיבור מעשי השליחים, ראו: William S. Kurz, "Hellenistic Rhetoric in the Christological Proof of Luke-Acts," CBQ 42, no. 2 (1980): 171–195.‏ על השפעות אפשריות מביוגרפיות יווניות-רומיות, ראו: Charles H. Talbert, Reading Luke-Acts in Its Mediterranean Milieu (Leiden and Boston: Brill, 2003), 65–77. על קריאה במעשי השליחים כמיתוס ייסוד של הכנסייה, ראו:Walter T. Wilson, "Urban Legends: Acts 10: 1–11: 18 and the Strategies of Greco-Roman Foundation Narratives," JBL 120, no. 1 (2001): 77–99; Michael Kochenash, "Reconsidering Luke-Acts and Virgil’s Aeneid Negotiating Ethnic Legacies," in Christian Origins and the New Testament in the Greco-Roman Context: Essays in Honor of Dennis R. MacDonald, eds. Stanley E. Porter, and Andrew Pitts (Leiden: Brill, 2013), 7–38.‏

[127] Ben Witherington III, "Education in the Greco-Roman World," in The World of the New Testament: Cultural, Social, and Historical Contexts, eds. Joel B. Green, and Lee Martin McDonald (Grand Rapids: Baker Academic, 2013), 192; Rubén R. Dupertuis, "Writing and Imitation: Greek Education in the Greco-Roman World," Forum 1, no. 1 (2007): 7–8.‏

[128].Kurz, "Hellenistic Rhetoric," 192–193

[129]M. David Litwa, Iesus Deus: The Early Christian Depiction of Jesus as a Mediterranean God (Minneapolis, MN: Fortress Press, 2014), 20. ראו גם: Talbert, Reading Luke-Acts, 75–76. לטענת צ'ארלס טאלברט (Talbert), לוקס פעל בהתאם לקונבנציות רווחות בביוגרפיות יווניות-רומית, שבהן כל שלב בחייו של המנהיג או הגיבור מטרים את גדולתו.

[130]Rudolf Bultmann, The History of the Synoptic Tradition, trans. John Marsh (Oxford: B. Blackwell, 1963), 291, n. 4.

[131] ראו הערה 33.

[132] לוקס ב 8–20.

[133] שמואל א טז 11–13.

[134] ראו, למשל: Brown, The Birth of the Messiah, 420–424; Green, The Gospel of Luke, 130–131; Carroll, Luke, 69–70.

[135] למשל: Livy. 1. 4.6–7. נטישתו של תינוק שזה עתה נולד והצלתו על ידי חיות או רועי צאן הייתה למוטיב רווח. ראו:Giulia Pedrucci, "Breastfeeding Animals and Other Wild 'Nurses' in Greek and Roman Mythology," Gerión 34 (2016): 307–323. למוטיבים נוספים בלידת ישו והתכתבותם עם סיפורי לידה של גיבורים, ראו: Arthur George, The Mythology of America's Seasonal Holidays (Cham: Springer International Publishing, 2020), 202–203.

[136] ההמנון ההומרי לאפרודיטה, 54–56.

[137] Dennis R. MacDonald, Mythologizing Jesus: From Jewish Teacher to Epic Hero (Lanham: Rowman & Littlefield, 2015), 3, 14.‏

[138] Fitzmyer, The Gospel According to Luke, 393. בניגוד למקרא, שם המינוח "עיר דוד" מיוחס לירושלים (למשל: שמואל ב ה 9; דברי הימים א יא 5), זיהויה של בית לחם עם דוד סייע ללוקס לחזק הקשר בין ישו לדוד. ראו בקצרה: Strauss, The Davidic Messiah in Luke-Acts, 110–111.

[139] לוקס ב 11, 14.

[140] Green, The Gospel of Luke, 130–131; Fitzmyer, The Gospel According to Luke, 394; John Nolland, Luke 1: 1–9: 20 (Dallas: Word Books Publisher, 1989), 112. יש לציין שגם לידת אוגוסטוס התפרשה כשחר של עידן חדש. על כך מעידה כתובת ביוונית שנמצאת בפריאנה שבאסיה הקטנה, המהללת את לידתו כראשית "הבשורות הטובות לעולם" (τωι κόσμωι τά εὐαγγελία). לנוסח המלא של הכתובת, ראו: Umberto Laffi, "Le iscrizioni relative all'introduzione nel 9 A.C del nuovo calendario della provincia d'Asia," SCO 16 (1967): 5–98.‏

[141] Fitzmyer, The Gospel According to Luke, 394.

[142] שמואל ב ז 12–16; ישעיהו ט 5–6.

[143] Kochenash, "'Adam, Son of God'," 314.

[144] Enenkel, "Epic Prophecy as Imperial Propaganda?" 179, 189.

[145] ראו הערה 122.

​

ביבליוגרפיה

מקורות ראשוניים

מקרא

בראשית

שמות

​

שמואל א

שמואל ב

ישעיהו

הושע

תהילים

דברי הימים א

ספרים חיצוניים

מקבים א

​

ספרות יהודית הלניסטית

יוספוס פלאביוס, קדמוניות היהודים

יוספוס פלאביוס, מלחמות היהודים

הברית החדשה

הבשורה על פי מתי

הבשורה על פי לוקס

מעשי השליחים

אל הרומים 

הראשונה אל הקורינתיים

אל הקולוסים

השנייה אל טימותיאוס

אל פילמון

ספרות יוונית-רומית

אובידיוס, לוח השנה

אובידיוס, מטמורפוזות

דיו קסיוס, היסטוריה הרומית

דיוניסיוס מהליקרנסוס, קדמוניות רומא

ההמנון ההומרי לאפרודיטה

הומרוס, איליאדה

הורטיוס, הסאטירות

הסיודוס, תיאוגוניה

ורגיליוס, האינאיס

לוקרטיוס, על טבע היקום

ליוויוס, מאז ייסוד העיר

סווטוניוס, חיי שנים-עשר הקיסרים

סטראבו, גיאוגרפיקה

פליניוס הזקן, תולדות הטבע

קווינטיליאנוס, תורת הנאום

מקורות משניים

אפרון, יהושע. ראשית הנצרות ואפוקליפטיקה בתולדות ישראל. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006.
ניר, רבקה. הנצרות הקדומה: שלוש המאות הראשונות. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2009.
סברן, ג'ורג'. ויפגע המקום: הסיפור התיאופני במקרא. בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2010.
סימון, אוריאל. קריאה ספרותית במקרא: סיפורי נביאים. ירושלים: מוסד ביאליק, 1997.
שפאן, שלמה ושובה, משה. ההמנונות ההומריים. ירושלים: חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש"ו.

Adams, Sean A. "Luke’s Preface and Its Relationship to Greek Historiography: A Response to Loveday Alexander." JGRChJ 3 (2006): 177–191.
Alter, Robert. "Biblical Type-Scenes and the Uses of Convention." CI 5, no. 2 (1978): 355–368.
Alter, Robert. "How Convention Helps Us Read: The Case of the Bible's Annunciation Type-Scene." Proof 3, no. 2 (1983): 115–130.
Arend, Walter. Die Typischen Scenen bei Homer. Berlin: Weidman, 1933.
Ascheri, Paola. "The Greek Origins of the Romans and the Roman Origins of Homer in the Homeric Scholia and in POxy. 3710." In From Scholars to Scholia: Chapters in the History of Ancient Greek Scholarship, edited by Franco Montanari and Lara Pagani, 65–86. Berlin and New York: de Gruyte, 2011.
Aujac, Germaine (ed.). Denys d’Halicarnasse: Opuscules rhétoriques. Tome V: L’imitation (fragments, épitomé) – Première lettre à Ammée - Lettre à Pompée Géminos – Dinarque. Paris: Les belles lettres, 1992.‏
Aus, Roger David. Matthew 1–2 and the Virginal Conception: In Light of Palestinian and Hellenistic Judaic Traditions on the Birth of Israel's First Redeemer, Moses. Lanham: University Press of America, 2004.
Barchiesi, Alessandro. "Venus' Masterplot: Ovid and the Homeric Hymns." In Ovidian Transformations: Essays on Ovid's Metamorphoses and Its Reception, edited by Philip Hardie, Alessandro Barchiesi, and Stephen Hinds, 112–126. Cambridge: Cambridge Philosophical Society, 1999.
Beard, Mary. "Religion." In The Cambridge Ancient History, edited by J. A. Crook, Andrew Lintott, and Elizabeth Rawson, 729–768. Cambridge: Cambridge University Press, 1994.
Bell, Kimberly K. "'Translatio' and the Constructs of a Roman Nation in Virgil's 'Aeneid'." RMMLA 62, no. 1 (2008): 1–24.‏
Berlin, Adele. Poetics and Interpretation of Biblical Narrative. Sheffield: Almond Press, 1983.
Berti, Monica. "Greek and Roman Libraries in the Hellenistic Age." In The Dead Sea Scrolls at Qumran and the Concept of a Library, edited by Sidnie White Crawford, and Cecilia Wassen, 33–54. Leiden and Boston: Brill, 2016.‏
Booth, Anne. "Venus on the Ara Pacis." Latomus 25, no. 4 (1966): 873–879.
Bovon, François. Luke 1: A commentary on the Gospel of Luke 1: 1–9: 50. Translated by Christine M. Thomas. Augsburg Fortress Publishers, 2002.
Brown, Raymond E. The virginal Conception and Bodily Resurrection of Jesus. New York: Paulist Press, 1973.‏
Brown, Raymond E. The Birth of the Messiah: A Commentary on the Infancy Narratives in the Gospels of Matthew and Luke. New York: Doubleday, 1977.
Brown, Raymond E. An Introduction to the New Testament. Abridged ed. London: Yale University Press, 2015.
Brown, Schuyle. The Origins of Christianity: A Historical Introduction to the New Testament. Revised ed. Oxford: Oxford University Press, 1993.
Bultmann, Rudolf. The History of the Synoptic Tradition. Translated by John Marsh. Oxford: B. Blackwell, 1963.
Burkett, Delbert. An Introduction to the New Testament and the Origins of Christianity. Cambridge: Cambridge University Press, 2019.‏
Cadbury, Henry J. The Style and Literary Method of Luke. Cambridge: Harvard University Press, 1920; Reprint, New York: Kraus Reprint Company, 1969.
Campbell, Joseph. The Hero with a Thousand Faces. 2nd ed. Princeton: Princeton University Press, 1968.
Carroll, John T. Luke: A Commentary. Louisville: Presbyterian Publishing Corporation, 2012.
Casali, Sergio. "The Development of the Aeneas Legend." In A Companion to Vergil's Aeneid and its Traditions, edited by Joseph Farrell, and Michael C. J. Putnam, 37–51. Hoboken: Wiley-Blackwell, 2010.
Casey, P. M. "In Which Language Did Jesus Teach?" ExpTim 108, no. 11 (1997): 326–328.
Collins, John J. Jewish Cult and Hellenistic Culture: Essays on the Jewish Encounter with Hellenism and Roman Rule. Leiden: Brill, 2005.‏
Cornell, Timothy J. "Aeneas and the Twins: The Development of the Roman Foundation Legend." CCJ 21 (1975): 1–32.
Crimella, Matteo. "The Infancy Canticles in Luke." WPT 30, no. 2 (2022): 7–29.
Cunningham, Scott. Through Many Tribulations: The Theology of Persecution in Luke-Acts. Sheffield: Sheffield Academic Press, 1997.
DeSilva, David A. An introduction to the New Testament: Contexts, Methods & Ministry Formation (2nd ed.). Westmont: InterVarsity Press, 2018.
Dirven, Lucinda. "The Imperial Cult in the Cities of the Decapolis, Caesarea Maritima and Palmyra: A Note on the Development of Imperial Cults in the Roman Near East." Aram 23, no. 23 (2011): 141–156.‏
Downey, Glanville. Ancient Antioch. Princeton: Princeton University Press, 1962.
Dundes, Alan. Interpreting Folklore. Bloomington: Indiana University Press, 1980.
Dunn, James D. G. "Prophetic Movements and Zealots." In The World of the New Testament: Cultural, Social, and Historical Contexts, edited by Joel B. Green Lee and Martin McDonald, 242–251. Grand Rapids: Baker Academic, 2013.
Dupertuis, Rubén R. "Writing and Imitation: Greek Education in the Greco-Roman World." Forum 1, no. 1 (2007): 3–29.‏
Edwards, James R. The Gospel According to Luke. Grand Rapids: William B. Eerdmans Publishing, 2015.
Enenkel, Karl A. E. "Epic Prophecy as Imperial Propaganda? Jupiter's First Speech in Virgil's Aeneid." In The Manipulative Mode: Political Propaganda in Antiquity. A Collection of Case Studies, edited by Karl A.E. Enenkel, and Ilja Leonard Pfeijffer, 167–218. Leiden: Brill, 2005.
Erker, Darja Šterbenc. "Doubting Deification of a Mortal in Rome: The Case of Julius Caesar." Archiv Für Religionsgeschichte 23, no. 1 (2022): 127–151.
Esler, Philip Francis. Community and Gospel in Luke-Acts: The Social and Political Motivations of Lucan Theology. Cambridge: Cambridge University Press, 1989.
Evans, Jane DeRose. The Art of Persuasion: Political Propaganda from Aeneas to Brutus. Ann Arbor: University of Michigan Press, 1992.
Farney, Gary D. "The Trojan Genealogy of the Iulii before Caesar the Dictator." AHB 27 (2013): 49–54.
Faulkner, Andrew. The Homeric Hymn to Aphrodite: Introduction, Text, and Commentary. Oxford and New York: Oxford University Press, 2008.
Finlay, Timothy D. The Birth Report Genre in the Hebrew Bible. Tübingen: Mohr Siebeck, 2005.‏
Fitzmyer, Joseph A. The Gospel According to Luke: I-IX. New York: Doubleday, 1982.
Foley, Joe. "Form Criticism and Genre Theory." Language and Literature 4, no. 3 (1995): 173–191.
Freed, Edwin D. The Stories of Jesus' Birth: A Critical Introduction. Sheffield: Academic Press, 2011.
Fuks, Gideon. "Josephus on Herod's Attitude Towards Jewish Religion: The Darker Side." JJS 53, no. 2 (2002): 238–245.‏
Galinsky, Karl. Aeneas, Sicily, and Rome. Princeton: Princeton University Press, 1969.
Garroway, Joshua D. "The Pharisee Heresy: Circumcision for Gentiles in the Acts of the Apostles." NTS 60, no. 1 (2014): 20–36.‏
George, Arthur. The Mythology of America's Seasonal Holidays. Cham: Springer International Publishing, 2020.
Green, Joel B. The Gospel of Luke (The New International Commentary on the New Testament). Grand Rapids: William B. Eerdmans Publishing Company, 1997.
Green, Joel B. "'Rethinking History' for Theological Interpretation." JTI 5, no. 2 (2011): 159–173.‏
Harrison, S. J. Generic Enrichment in Vergil and Horace. Oxford and New York: Oxford University Press, 2007.
Haslam, M. W. "Homeric Words and Homeric Metre: Two Doublets Examined (λείβω/εϊβω, γαΐα/αία)." Glotta 54 (1976): 201–211‏.
Havrelock, Rachel. "The Myth of Birthing the Hero: Heroic Barrenness in the Hebrew Bible." BibInt 16, no. 2 (2008): 154–178.
Heath, Malcolm. "Was Homer a Roman?" PLLS 10 (1998): 23–56.‏
Henten, Jan Willem Van. "Constructing Herod as a Tyrant: Assessing Josephus’ Parallel Passages." In Flavius Josephus: Interpretation and History, edited by Jack Pastor, Pnina Stern, and Menahem Mor, 193–216. Leiden and Boston: Brill, 2011.
Hoekstra, A. The Sub-Epic Stage of the Formulaic Tradition: Studies in the Homeric Hymns to Apollo, to Aphrodite and to Demeter. Amsterdam and London: North-Holland Publishing Company, 1970.
Horrell, David G. An Introduction to the Study of Paul (3rd ed.). London, New Delhi, New York and Sydney: Bloomsbury Publishing, 2015.‏
Horsley, Richard A. "Popular Messianic Movements around the Time of Jesus." CBQ 46, no. 3 (1984): 471–495.
Iverson, Kelly R. "Orality and the Gospels: A Survey of Recent Research." CBR 8, no. 1 (2009): 71–106.
Johnson‏, Luke Timothy. The Gospel of Luke. Collegeville: Liturgical Press, 1991.
Johnson, Luke Timothy. Among the Gentiles: Greco-Roman Religion and Christianity. New Haven and London: Yale University Press, 2009.
Kamudzandu, Israel. Abraham as a Spiritual Ancestor: A Postcolonial Zimbabwean Reading of Romans 4. Leiden: Brill, 2010.
Kearns, Emily. "The Gods in the Homeric Epics." In The Cambridge Companion to Homer, edited by Robert Fowler, 59–73. Cambridge: Cambridge University Press, 2004.
Keith, Alison. "The Homeric Hymn to Aphrodite in Ovid and Augustan Literature." In The Reception of the Homeric Hymns, edited by Andrew Faulkner, Athanassios Vergados, and Andreas Schwab, 109–126. Oxford: Oxford University Press, 2016.‏
Knierim, Rolf. "Old Testament Form Criticism Reconsidered." Int 27, no. 4 (1973): 435–468.
Kochenash, Michael. "Reconsidering Luke-Acts and Virgil’s Aeneid Negotiating Ethnic Legacies." In Christian Origins and the New Testament in the Greco-Roman Context: Essays in Honor of Dennis R. MacDonald, edited by Stanley E. Porter and Andrew Pitts, 7–38. Leiden: Brill, 2013.‏
Kochenash, Michael. "'Adam, Son of God' (Luke 3.38): Another Jesus–Augustus Parallel in Luke's Gospel." NTS 64, no. 3 (2018): 307–325.
Kousser, Rachel. "Augustan Aphrodites: The Allure of Greek Art in Roman Visual Culture." In Brill’s Companion to Aphrodite, edited by Amy C. Smith and Sadie Pickup, 285–306. Leiden; Boston: Brill, 2010.
Kreitzer, Larry. "Apotheosis of the Roman Emperor." BA 53, no. 4 (1990): 211–217.
Kuhn, Karl A. "The Point of the Step-Parallelism in Luke 1–2." NTS 47, no. 1 (2001): 38–49.
Kurz, William S. "Hellenistic Rhetoric in the Christological Proof of Luke-Acts." CBQ 42, no. 2 (1980): 171–195.‏
Laffi, Umberto. "Le iscrizioni relative all'introduzione nel 9 A.C del nuovo calendario della provincia d'Asia." SCO 16 (1967): 5–98.‏
Lamp, Kathleen. "The Ara Pacis Augustae: Visual Rhetoric in Augustus' Principate." RSQ 39, no. 1 (2009): 1–24.
Leeming, David Adams. Mythology: The Voyage of the Hero (3rd ed.). New York: Oxford University Press, 1998.
Litwa, M. David. Iesus Deus: The Early Christian Depiction of Jesus as a Mediterranean God. Minneapolis, MN: Fortress Press, 2014.
Luce, Torry J. "Political Propaganda on Roman Republican Coins: Circa 92-82 BC." AJA 72, no. 1 (1968): 25–39.
Lüdemann, Gerd. "Acts of Impropriety: The Imbalance of History and Theology in Luke-Acts." TJT 24, no. 1 (2008): 65–80.‏
Mac Sweeney, Naoíse (ed.). Foundation Myths in Ancient Societies: Dialogues and Discourses. Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2015.
MacDonald, Dennis R. Luke and Vergil: Imitations of Classical Greek Literature. Lanham: Rowman & Littlefield, 2014.
MacDonald, Dennis R. Mythologizing Jesus: From Jewish Teacher to Epic Hero. Lanham: Rowman & Littlefield, 2015.‏
McLaren, James S. "Jews and the Imperial Cult: From Augustus to Domitian." JSNT 27, no. 3 (2005): 257–278.
Mihelic, Joseph L. "The Influence of Form Criticism on the Study of the Old Testament." JBR 19, no. 3 (1951): 120–129.
Moraff, Jason F. "Recent Trends in the Study of Jews and Judaism in Luke-Acts." CBR 19, no. 1 (2020): 64–87.‏
Morris, Leon L. Luke: An Introduction and Commentary (Revised ed.). Grand Rapids: William B. Eerdmans Publishing, 1988.
Muilenburg, James. "Form Criticism and Beyond." JBL 88, no. 1 (1969): 1–18.
Neusner, Jacob, Green, William Scott, and Frerichs, Ernest S. (eds.). Judaisms and their Messiahs at the Turn of the Christian Era. Cambridge: Cambridge University Press, 1987.
Niditch, Susan. A Prelude to Biblical Folklore: Underdogs and Tricksters. Urbana, IL: University of Illinois Press, 2000.
Nolland, John. Luke 1: 1–9: 20. Dallas: Word Books Publisher, 1989.‏
Olson, S. Douglas. "Immortal Encounters: 'Aeneid' 1 and the 'Homeric Hymn to Aphrodite'." Vergilius (1959) 57 (2011): 55–61.
Olson, S. Douglas. The "Homeric Hymn to Aphrodite" and Related Texts: Text, Translation and Commentary. Berlin: de Gruyter, 2012.
Orlin, Eric M. Temples, Religion and Politics in the Roman Republic. Leiden and Boston: Brill, 1996.
Parker, Robert. "Θεῶν Φίλτρα: Sexual Union between Gods and Mortals." In Conceptualising Divine Unions in the Greek and Near Eastern Worlds, edited by Eleni Pachoumi, 148–167. Leiden; Boston: Brill, 2021.‏
Pedrucci, Giulia. "Breastfeeding Animals and Other Wild 'Nurses' in Greek and Roman Mythology." Gerión 34 (2016): 307–323.
Raglan, FitzRoy Richard Somerset. The Hero: A Study in Tradition, Myth and Drama. New York: Dover Publications, 2003.‏ First published 1936 by Methuen.
Rajak, Tessa. "The Jews Under Hasmonean Rule." In The Cambridge Ancient History, volume 9: The Last Age of the Roman Republic, edited by J. A. Crook, Andrew Lintott and Elizabeth Rawson, 274–309. Cambridge: Cambridge University Press, 1994.
Ramage, Edwin S. "Sulla's Propaganda." Klio 73 no. 73 (1991): 93–121.‏
Rank, Otto. The Myth of the Birth of the Hero: A Psychological Exploration of Myth. Translated by G. C. Richter and E. J. Lieberman. Maryland: John Hopkins University Press, 2004.
Richardson, Nicholas. Three Homeric Hymns: To Apollo, Hermes, and Aphrodite. Cambridge: Cambridge University Press, 2018.
Rives, James. "Venus Genetrix Outside Rome." Phoenix 48, no. 4 (1994): 294–306.‏
Rothschild, Clare K. The Muratorian Fragment: Text, Translation, Commentary. Tübingen: Mohr Siebeck, 2022.‏
Sanders, E. P. and Davies, M. L. Studying the Synoptic Gospels. London: SCM Press, 1989.
Schein, Seth L. Homeric Epic and Its Reception: Interpretive Essays. Oxford: Oxford University Press, 2016.‏
Schnabel, Eckhard J. "Jewish Opposition to Christians in Asia Minor in the First Century." BBR 18, no. 2 (2008): 233–270.
Shellard, Barbara. New Light on Luke: Its Purpose, Sources and Literary Context. London and New York: Sheffield Academic Press, 2002.
Sim, David C. "How Many Jews Became Christians in the First Century? The Failure of the Christian Mission to the Jews." HvTSt 61, no. 1-2 (2005): 417–440.
Smith, Peter M. "Aineiadai as Patrons of Iliad XX and the Homeric Hymn to Aphrodite." HSCP 85 (1981): 17–58.‏
Smith, Roland R. R. "The Imperial Reliefs from the Sebasteion at Aphrodisias." JRS 77 (1987): 88–138.‏
Solmsen, Friedrich. "Aeneas Founded Rome with Odysseus." HSCP 90 (1986): 93–110.
Sowa, Cora Angier. Traditional Themes and the Homeric Hymns. Wauconda, IL: Bolchazy-Carducci Publishers, 1984.‏
Stein, Robert A. Luke: An Exegetical and Theological Exposition of Holy Scripture. Nashville, TN: Broadman Press, 1993.
Stenschke, Christoph. "Mission in the Book of Acts: Mission of the Church." Scriptura 103, no. 1 (2010): 66–78.‏
Stevens, Kathryn. Between Greece and Babylonia: Hellenistic Intellectual History in Cross-Cultural Perspective. Cambridge: Cambridge University Press, 2019.
Strauss, Mark L. The Davidic Messiah in Luke-Acts: The Promise and Its Fulfillment in Lukan Christology. Sheffield: Sheffield Academic Press, 1995.‏
Strolonga, Polyxeni. "The Homeric Hymns Turn into Dialogues: Lucian’s Dialogues of the Gods." In The Reception of the Homeric Hymns, edited by Andrew Faulkner, Athanassios Vergados, and Andreas Schwab, 145–164. Oxford: Oxford University Press, 2016.
Talbert, Charles H. Reading Luke-Acts in Its Mediterranean Milieu. Leiden and Boston: Brill, 2003. 
Talbert, Charles H. "Miraculous Conceptions and Births in Mediterranean Antiquity." In The Historical Jesus in Context, edited by Amy-Jill Levine, Dale C. Allison, and John Dominic Crossan, 79–86. Princeton: Princeton University Press, 2006.
Thornton, M. K. "Augustan Genealogy and the 'Ara Pacis'." Latomus 42, no. 3 (1983): 619–628.‏
Trites, Allison A. and Larkin, William J. Luke, Acts. Carol Stream, IL: Tyndale House Publishers, 2006‏.
Underberg, Natalie M. "The Hero Cycle: Various Motifs in A." In Archetypes and Motifs in Folklore and Literature, edited by Jane Garry, and Hasan El-Shamy, 10–16.‏ London and New York: Routledge, 2017.
Vermes, Geza. Jesus the Jew: A Historian's Reading of the Gospels. Minneapolis, MN: Fortress Press, 1981.
Wallensten, Jenny. "Interactive Aphrodite: Greek Responses to the Idea of Aphrodite as Ancestress of the Romans." In Brill’s Companion to Aphrodite, edited by Amy C. Smith and Sadie Pickup, 269–284. Leiden and Boston: Brill, 2010.
Wansbrough, Henry. "The Infancy Stories of the Gospels since Raymond E. Brown." In New Perspectives on the Nativity, edited by Jeremy Corley, 4–22. London and New York: T. & T. Clark International, 2009.‏
Waterfield, Robin. Taken at the Flood: The Roman Conquest of Greece. New York, NY: Oxford University Press, 2014.
Weinstock, Stefan. Divus Julius. Oxford: Clarendon Press, 1971.
Wiens, Devon H. "Mystery Concepts in Primitive Christianity and Its Environment." In Aufstieg und Niedergang der römischen Welt, II.23.2, edited by Hildegard Temporini, and Wolfgang Haase, 1248–1284. Berlin and New York: de Gruyte, 1980.
Wilson, Walter T. "Urban Legends: Acts 10: 1–11: 18 and the Strategies of Greco-Roman Foundation Narratives." JBL 120, no. 1 (2001): 77–99.‏
Wiseman, Timothy Peter. "Legendary Genealogies in Late-Republican Rome." G&R 21, no. 2 (1974): 153–164.‏
Witherington III, Ben. "Education in the Greco-Roman World." In The World of the New Testament: Cultural, Social, and Historical Contexts, edited by Joel B. Green, and Lee Martin McDonald, 188–194. Grand Rapids: Baker Academic, 2013.‏
Zanker, Paul. Forum Augustum: das Bildprogramm. Tübingen: Ernst Wasmuth Verlag, 1968.